זו הפעם השנייה שלי ושל בן הדוד שלי בברלין. כל כך התאהבנו בעיר הזו שאחרי חודשיים החלטנו לחזור והפעם לכריסטמס. על שווקים צבעוניים, עצי אשוח, פעמונים ומקהלת הקתדרלה- ברלין 2015

 

 

ב1 בצהריים נחתנו והתפלאנו לראות את החושך ששרר. עזבנו את השדה ומיד נסענו למלון, בו הינו גם בטיול הקודם, כשהשלג נערם ואנחנו מוכי התרגשות. כעבור כ20 דקות של נסיעה ונופים לבנים הגענו לתחנה בקרבת הרחוב בו נמצא המלון, הרחוב הינו אחד המרכזיים בברלין ושמו- תתכוננו לשבור שיניים: "קופורסטנדאם".

אנחנו יורדים מהאוטובוס, מסתכלים על הסביבה, מסתכלים אחד על השני מוכים הלם ומתחילים לצחוק. אנחנו פשוט לא מזהים את הרחוב הקטן שחרשנו את כולו במשך שמונה ימים בטיול הקודם. הכל מואר, מקושט וערוך לקראת חג הכריסטמס הקרב ובא. זרקנו את התיקים וברחנו מהמלון במטרה לגלות עיר חדשה. תוך כדי הטיול הקצרצר ב"קופורסטנדאם" כאשר אנחנו אוכלים את הנקניקיה הברלינאית כמיטב המסורת הקודמתעליה החלטנו.
אנחנו מבחינים בריח מוזר של פירות. 
לאט לאט תוך כדי שאנחנו מתקדמים
אנחנו מבחינים מרחוק בשוק עמוס
והומה אדם. הבנו מאיפה מגיע הריח.
הדוכנים היו עשויים מעץ והמוכרים היו 
לבושים בלבוש איכרים מסורתי גרמניים-

האורבניות של ברלין מכה בפעם האלף.
כמעט בכל דוכן מוצע יין חם בטעם של כל פרי אפשרי. אין דבר שיותר מתאים מיין חם בטעם פירות יער בטמפרטורה שמגיעה כמעט ל0 מעלות. השוק השאיר עלינו רושם וכשהבנו שזה רק אחד השווקים הקטנים בברלין לא יכולנו לחכות למה שעוד נראה בהמשך.

קמנו ב11 בבוקר, מורעבים. התארגנו ויצאנו ליום חדש כשהמטרה הראשונה שלנו הייתה למצוא משהו לאכול. קפצנו לסטארבאקס ואיך אפשר שלא לפגוש שם ישראלים. אכלנו צ'יק צ'אק ויצאנו לעבר הרחוב המרכזי אלקסנדרפלאץ. ושוב יוצאים מהרכבת ולא מזהים את המקום. הכל שונה. באמצע הכיכר מוצב יריד ענק בסגנון אמריקאי. גלגלי ענק ושיערות סבתא. מראה מרהיב. כעבור זמן מה מיצינו ועלינו על הרכבת התחתית לכיוון (שבירת שיניים #2) " פרידריךשטראסה"-רחוב קניות. נזכרנו שיש שם שוק בשם (שבירת שיניים #3) "ג'נדרמאנמארקט" שנמצא ממש קרוב והחלטנו לחפש אותו. בפעם השלישית שזה כבר נשמע נדוש ומאוס, אנחנו שוב מוכי הלם. קשה לתאר בכניסה עצי אשוח ענקיים שבתוכם מאירות נורות ופעמונים. המראה מרהיב. עוד לא נכנסו לשוק והצמרמורת מתחילה להתפשט בגוף. הכניסה לשוק עלתה רק יורו. למען האמת גם אם המחיר היה 100 יורו, הייתי משלם. אין דבר שלא היה בשוק הזה, החל מקישוטי כריסטמס בעבודת יד ועד צעיפי 100% אלפקה, מאכלים גרמניים מסורתיים מכל הסוגים ומשקאות מכל הסוגים: גבינות, מרקים, נקניקיות, תפוחי אדמה, שניצלים, מאפים ועוד תפריט קינוחים שיכול להמשיך עוד הרבה. לא היה דוכן שלא עצרנו לידו. כולם היו מקושטים ומוארים בצורה עוצרת נשימה. היינו רעבים והחלטנו לגשת לדוכן הנקניקיות. דוכן כזה לא ראינו בכל ברלין למרות שבכל מקום יש דוכני נקניקיות מפורסמים. הדוכן היה עגול ועצום בגודלו. במרכזו היה מעין מנגל שאותו הקיף הדלפק. הזמנו נקניקיה ובירה. נחמד היה  להתחיל את הערב עם נקניקיה עסיסית וכוס בירה. תוך כדי  כך החלה הופעת  המקהלה  של הקתדרלה הנוצרית שהפעילה את השוק הזה. אווירה שפשוט לא יהיה ניתן לשכוח. איך אפשר בלי קינוח? לא ידענו מאיפה להתחיל. מהקרפ? מהסופגניות? מהמרשמלו החמים עם השוקו? הפתרון הוא די פשוט. לקחנו הכל. אני חושב שבטיול הזה רמת הסוכר שלנו בדם הגיעה לשיאים חדשים. למען האמת לא היה אכפת לנו בכלל.

טוב נו אז מה עוד אפשר להגיד, שלג, כריסטמס, ויין חם עם נקניקיה. לחיי ברלין, קיץ 2015.