כתבתנו משתפת את חוויותיה מ"קארם", הפטיסרי שנחשב ל"מקום הכי פריז בתל-אביב". על חווית קניה, עוגמת נפש אחת ותיקון מתוק במיוחד.
החברה הכי טובה שלי שהיא במקרה גם בת הדודה שלי, שחר, תכננה את הטיול- אחרי צבא- הגדול שלה במשך חודשים. רגע לפני שהיא טסה הרחק הרחק ממני לארבעה חודשים החלטנו שתינו לחגוג במין מסיבת פרידה קטנה וכיפית כמו שרק אנחנו יודעות, והרי שאין חגיגה בלי עוגה טעימה. שחר ואני אוהבות את החיים הטובים, מסיבות, הופעות, אוכל טוב, נופים, מקומות חדשים וכן, גם לצלם, להצטלם ולהעלות לאינסטגרם. באחת הפעמים ששוטטנו בין עמוד הבית לאקספלור גילינו חשבון אינטסגרם מופלא ומגרה להחריד של "קארם (Careme) – פטיסרי ומסעדה, המקום הכי פריז בתל אביב!" והתחלנו לפנטז על הקינוחים שנזמין שם. לפי התמונות של הקינוחים ב"קארם", אפשר היה לחשוב שמדובר בפטיסרי משובח בסמטה צרה בפריז, ממגשי ה"פריזייה" (קרם פטיסייר, מרנג איטלקי ותותים) העמוסים מכל טוב בקינוח המתוק והיפה כל כך ועד לתקריבי פירות היער המונחים במופתיות מעל טרארט קרם פטיסייר ומרמלדה ביתית של קארם.
שכן, לחובבות קינוחים כמונו- "קארם" נראה כמו גן עדן במרחק עשר דקות מהבית.
ואכן, יומיים לפני הטיסה נסענו ל"קארם" שבשכונת נחלת יצחק בתל אביב. בדרכינו למקום, הקראתי לשחר כמה פנינים מביקורות על המקום; דנה בר-אל שוורץ מאתר "אוכל טוב" מקבוצת "מאקו" כתבה על המקום: "מדובר במקום זעיר למדי - שני שולחנות בפנים ועוד כמה בחוץ - בעיצוב צרפתי שיקי ומרגיע ושולחנות דמויי שיש, שמיד עושים חשק למשהו מתוק.
לא דובים ולא (פירות) יער
על האקלרים כתבה: "הכל היה, באופן בלתי מפתיע, טעים מאוד, ובעיקר התרשמנו מהמקרון, שהיה לגמרי בליגה של הגדולים". ועל השירות: "על אף היותו לבבי וידידותי להפליא, עדיין טעון מעט שיפור". וסיכמה: "האם נחזור לקארם? אין ספק".
בזמן שהקראתי את הביקורת, דמיינתי לעצמי איך "קארם" הופך למקום האהוב עליי, ומתי אני מביאה לכאן גם את החברות והכי חשוב: את אמא.
הגענו למקום, בקצה רחוב קטן, קודר ולא ברור זיהיתי את המקום רק מהתיאור בכתבה שקראתי, המקום היה
נראה פיצי ולא כמו משהו שמושך יותר מדי להכנס אליו ולאכול בו אקלר, בלי שלט ברור ובעיקר- בלי חניה. עצרנו את הרכב ממול כדי לוודא שזהו אכן המקום החלומי שלכבודו נסענו, ארבעה שולחנות קטנטנים וכסאות ריקים. הסתובבנו סביב עצמנו ולבסוף יצאנו לכביש הראשי וחנינו בחניה קטנה ומאולתרת בקרבת מקום. מספר הדקות שלקח לנו למצוא חניה וללכת בסופות ובגשם עד למקום, לא לקח לנו רק מאמץ אלא גם את כל המקומות במסעדה. שולחן אחד היה ריק ושמור, עוד אחד בו ישב איש אחד עם לפטופ וצלחת בודדה עם שאריות קרם פטיסרי, יתר השולחנות היו תפוסים לגמרי. נכנסנו למקום, היו בו שתי עובדות שאפילו לא טרחו לברך אותנו לשלומינו ושלחו מבטים מוזרים ולא מכבדים לעברנו. שחר ואני התמקדנו באקלרים, שהיו נראים הרבה פחות מגרים וגדולים מהתמונות והתקריבים המפתים באינסטגרם, החלטנו בכל זאת לקחת שני קינוחים; הראשון שבחרנו היה קרם שניט ואת השני היינו מעוניינות שיהיה מלא בשוקולד כמו שאנחנו אוהבות. התייעצנו עם המוכרת וזו ענתה לנו בתקיפות כאילו אמרה :" אתן לא רואות מה כתוב בתיאור??"
בלענו את הרוק לאחר שנשארנו המומות מחוסר הנימוס ואחרי שביצענו את ההזמנה אמרנו שנשב במקום. המוכרת מיד אמרה שאין מקומות לישיבה ופנתה לעובדת השניה ושאלה אותה אם יש אפשרות להוסיף שולחן וזו התעצבנה ואמרה "מה פתאום! אין מצב! אחרת אנחנו לא נוכל לעבור מהדלפק לשולחנות! אין סיכוי!" או במילים אחרות אמרה לנו :"אתן מוזמנות לעוף מכאן" בטון מזלזל. מיד הצעתי לשחר שנסע ל"רביבה וסיליה" במרכז מגדלי יו והסתלקנו מהמקום. על איזה יחס מזלזל אורלי בר-אל שוורץ דיברה? על איזה מקום פריזאי? אין לי מושג ולפי הוויז, הגעתי למקום הנכון.
שחר ואני לא וויתרנו לא על החגיגה ועל העוגה שלנו והגענו לסניף של רביבה וסיליה במרכז מגדלי יו, שם הזמנו עוגת שוקולד לבן צחורה וחגיגית עם קרם פטיסייר ופירות יער ואקלר שוקולד נוגט עם אגוזים מרהיב ביופיו ושתי כוסות קפה. השירות אדיב, האווירה חמימה ומפנקת, מוזיקת רקע חלשה ורגועה שמפנה מקום לדיבורים. ישבנו שם קרוב לשעתיים וקצת לפני שעזבנו את המקום הזמנו סלט מוצרלה מצוין מהמנות הראשונות ויש לציין שלאורך כל הזמן שישבנו במקום דאגו החליף לנו את בקבוק המים ולקחת את הצלחות הריקות מיד אחרי שסיימנו ללקק את שכבת קרם הפטיסייר האחרונה. בסופו של דבר, נהנינו יותר, והמטעמים, האווירה והאדיבות ב"רביבה וסיליה" פיצו בגדול על עוגמת הנפש שנשארה מ"קארם".
בנסיעה חזור שבתי להסתכל בתמונות האינסטגרם המגרות של "קארם" וחשבת שהלוואי שהייתי נהנית מהאוכל, אבל השירות היה כל כך גרוע עד שכמעט וקיבלתי הוראה מפורשת לעוף מהמקום דקות מספר אחרי שהגעתי אליו, במיוחד. לסיכום, אם לא בשביל חוויה מתקנת, אני בהחלט לא ממליצה על חווית הקניה ב"קארם".
במדד שלנו:
ביס או באסה? לגמרי באסה!
