...עוד באתר
סוף (שבוע) בפריז
כל מי שמכיר את פריז יודע שהיא מוכרת בשל האוכל והמסעדות המרובות בכוכבי מישלן. למרות זאת, באופן אירוני, הרי קל לאכול בה אוכל רע מאד ויקר עוד יותר.
כשהגעתי לפריז בפעם הראשונה בחג המולד האחרון, הגשמתי חלום ילדות.
הרחובות המוארים, החנויות המקושטות וריח המאפים, הם חלום של כל נערה שבורחת מהסופגניות של חנוכה.
אין ספק שהקונדיטריות (בצרפתית-בולנג'רי) בפריז הן הטובות בעולם, אבל כמה אפשר לאכול עוגיות מקרון ואקלרים?
כמי שלא חובבת מתוקים, אך אוכלת כל פחמימה אפשרית, למצוא אוכל טעים בפריז היה אתגר לא קל. לשירות הנורא ולמחירים המופקעים כבר הייתי מוכנה מראש, אך ציפיתי שהמנות יכפרו על הכיס. רוב המסעדות בפריז נראות אותו דבר:
כולן במרכז, כולן עמוסות תיירים וכולן
מזמינות. לאחר שהגעתי מורעבת מכמה
שעות של המתנה בתורים וטיסה,
התיישבתי בבית הקפה הראשון שראיתי.
צמוד למלון, מקושט בעצי אשוח והכי
חשוב- מלא בתנורי חימום.
למנה ראשונה הזמנו מרק בצל, המוכר
כ"סמל הלאומי" של צרפת.
לעיקריות הזמנו סלט קיסר ופסטה פנה
ברוטב עגבניות. סה"כ מנות לא מתחכמות, שבארץ מאד קשה ליפול בהן. אז זה, שלא פה. חיכינו למנות כחצי שעה עד שהגיע המרק, מלוח בצורה בלתי אכילה, קר ומלא בגבינה בלי טעם שצפה בשמן. ואז הגיעו העיקריות.
הפסטה ששכחו אותה במים נהפכה מהר מאד לסוג של פירה, רוטב העגבניות היה לא יותר מרסק לג'חנון, ואפילו פחות טוב. ועוד לא דיברתי על הסלט, שהיה אפשר להגיש אותו כעינוי בריאלטי "השרדות".
האשמתי את עצמי כי מיהרתי להתיישב במקום הראשון שראיתי והתמלאתי ציפיות לימים הבאים. מהר מאד גילינו שזו לא אשמתי, וגם בימים הבאים התאכזבתי לגלות שאת אותה פסטה, אותו בצל ואותן גבינות אני יכולה לקנות במחיר זול יותר בסופר הקרוב, ואפילו ליהנות יותר לאחר שאגיש לעצמי את המנה עם חיוך וסובלנות.
המקומות המרכזיים והתיירותיים מלאים בבתי קפה באותו סגנון, אותם קישוטים שכבר לא מלהיבים אותי, אותו שירות נורא ואותן מנות יקרות ומבחילות.
בסופו של דבר הבנו שלמצוא אוכל טוב במחירים סבירים בפריז זה כמעט בלתי אפשרי. מי שרוצה ליהנות מאוכל פריזאי טוב צריך לשלם, אך מי שכמוני ולא הגיע עם תקציב גדול, יכול לקנות בגט וגבינות בבולנז'רי הקרוב וליהנות לא פחות.
פריז הייתה אכזבה עבורי, והחלום שלי הפך מהר מאד לסוג של סיוט, כנראה שזה המחיר של הספונטניות. אך בכל זאת, פריז מלאה במסעדות טובות, הרי נחשבת כבירת הגסטרונומיה העולמית.
צריך להכיר, ואם לא אז לבוא מוכנים מראש.
בטוחה שאני והשף אייל שני שישב כמה כסאות לידי בטיסה, לא אכלנו באותם מקומות.
